חדלות פירעון תזרימית

תוכן העמוד:

שאלה שעולה לעתים קרובות בהקשר של הליכי פשיטת רגל או בשמם העדכני: הליכי חדלות פירעון, היא: איך ניתן לקבוע כי חייב במעמד תאגיד הינו חדל פירעון? הקביעה האם חברה היא חדלת פירעון אינה מלאכה קלה לביצוע כלל ועיקר, כגון האם מדובר על מקרה של חדלות פירעון תזרימית, או מסיבות אחרות.

במאמר שלפניכם ננסה לעמוד על הקשיים הניצבים לפתחם של בתי המשפט, החייבים והנושים בישראל, בהקשר לקביעת מצבה התזרימי של החברה, נסביר מהו המבחן התזרימי ומהו המבחן המאזני בהקשר של חדלות פירעון של חברות, ונפרט כיצד מבחן התזרים מתבצע ואיזו לקונה חוקית הוא מותיר בפני הרשות השופטת בתביעות חוב מול תאגידים.

 

מהי חדלות פירעון תזרימית?

במקרים רבים, הקושי הגדול ביותר של עסקים הוא השמירה על תזרים מזומנים תקין. תזרים המזומנים של עסקים וחברות הינו היחס בין היקף ההכנסות שהעסק מכניס ובין התחייבויותיו לתשלום על הוצאות, בנקודת זמן נתונה.

למרבה הצער, ישנם מצבים בעייתיים אשר בהם תשלומים שלקוחותיו של העסק חבים לו אינם משולמים במועדם, ובמקביל – הספקים של החברה עדיין מצפים לקבל את הכספים תמורת שירותים ומוצרים שסופקו לעסק במועד שנקבע מראש.

במצבים כאלו גם חברות רווחיות מאוד עלולות למצוא עצמן בבעיה תזרימית, אשר בעגה משפטית מכונה "חדלות פירעון תזרימית".

 

מהי חדלות פירעון של חברות וכיצד היא נקבעת?

בסעיף 258 לפקודת החברות נאמר כי על מנת שאפשר יהיה לקבוע כי חברה מצויה במעמד של חדלות פירעון, אחד מהתנאים להלן חייב להתקיים:

 

נושים הזכאים לקבלת תשלום בסכום של 5 שקלים ומעלה

לחברה יש נושים שזכאים לקבלת תשלום בסכום של 5 שקלים ומעלה, לפי המחאה שניתנה להם או בדרך אחרת, שהגיע מועד פירעונו, ונמסרה לחברה במשרדה הרשום דרישה חתומה לתשלום מטעם הנושים, אך התשלום טרם הוסדר על ידי החברה ואף לא ניתנה ערובה עבורו, או כל הסדר סביר להנחת דעתם של הנושים – לאורך שלושה שבועות מהמועד בו נמסרה דרישת התשלום.

 

קיום צו הוצאה לפועל או צו בית משפט

צו הוצאה לפועל או צו בית משפט אחר קיים ועומד כנגד החברה בהקשר של הסדרת חובות מול נושים של החברה, שטרם קויים באופן חלקי או מלא.

 

הוכח כי החברה לא תצליח לשלם את חובותיה לנושיה

הוכח בבית המשפט, שבהתחשב בהתחיבויותיה הקיימות והעתידיות של החברה, היא לא תצליח לשלם את חובותיה לנושיה.

 

חדלות פירעון תזרימית – באילו אמצעים היא נבחנת?

בפקודת החברות מוגדרים שני מבחנים שכל תכליתם היא להכריע האם חברה הפכה ליישות חדלת פירעון. אחד מהמבחנים הללו ידוע בתור המבחן התזרימי.

מבחן זה נועד להכריע אם החברה מצויה במצב של חדלות פירעון תזרימית, על סמך הבדיקה האם הגיע מועד הפירעון של חוב מצד חברה חייבת, וחוב זה עוד לא נפרע לאחר שהנושים דרשו את פירעונו.

במצב בו התשובה לשאלה זו הינה חיובית, ניתן יהיה להתייחס לאותה חברה בחזקת תאגיד במצב של חדלות פירעון תזרימית.

 

על הבעייתיות בקביעת חדלות פירעון תזרימית לחברה

הבעייתיות בקביעת חדלות פירעון תזרימית על סמך המבחן התזרימי שנזכר לעיל, נובעת מכך שהרף שמוגדר כחלק ממבחן זה הינו נמוך יחסית, ולכן קיימת נטיה לא ליישם אותו בפועל.

זאת היותוהגשת בקשה לפירוק החברה על בסיסו של חוב בן 5 שקלים בלבד, איננה סבירה במהותה. יתר על כן, ישנן בעיות תזרימיות שאינן בהכרח מעידות על מצב של חדלות פירעון מצד התאגיד.

לעיתים מדובר על קשיי פירעון שהם זמניים בלבד, הצפויים להיפתר מאליהם בתוך פרק זמן סביר כאשר החברה תקבל לידיה כספים הצפויים להיכנס לחשבונה ולאפשר לה לפרוע את כל חובותיה.

אי לכך, נוסף על המבחן התזרימי לקביעת חדלות פירעון, קיים גם מבחן נוסף שנועד לקביעת מצבה הפיננסי של החברה. מבחן זה ידוע בתור "המבחן המאזני".

 

המבחן המאזני לחדלות פירעון של חברות, וההבדל מהמבחן התזרימי

בניגוד למבחן התזרימי שנועד להכריע אם חברה נקלעה למצב של חדלות פירעון תזרימית, לפי המבחן המאזני, יש צורך בבחינת חובותיה של חברה מול הנכסים אשר עומדים לרשותה.

ככל שלחברה יש נכסים בשווי העולה על התחייבויותיה באופן  משמעותי, ניתן בהחלט להתייחס אל החברה בתור גוף שיש לו יכולת פרעון, בעוד שבאותה המידה – גם ההפך הוא נכון: היה וקיימות בידי החברה יותר התחייבויות מאשר נכסים, סביר יותר לקבוע כי החברה מצויה במצב של חדלות פירעון.

 

חברה במצב של חדלות פירעון תזרימית או מאזנית – קושי ההוכחה

למרות שהמבחן התזרימי והמבחן המאזני מהווים אומדנים שנועדו להשלים אלו את אלו, הגעה לקביעה חד משמעית באשר למצבה התזרימי של החברה עודנה עניין של מה בכך, ומדוע?

ובכן, במצב שבו חברה מתקשה לפרוע את חובה לנושה שלה בעקבות משבר תזרימי, אם נמדוד את מצבה לפי המבחן התזרימי, הרי שהמסקנה המתבקשת תהייה שיש להכריז על החברה כתאגיד במצב של חדלות פירעון תזרימית.

עם זאת, אם נתבונן על סך הנכסים אשר מצויים בבעלות החברה ונבחן אותם מול סך ההתחייבויות שלה, ייתכן כי נגיע דווקא למסקנה שלחברה יש יותר נכסים מחובות, ולכן היא איננה חדלת פירעון. היינו, כל אחד מהמבחנים הנ"ל עלול להוביל למסקנות שונות בבית המשפט.

 

התמודדות הנושים עם חדלות פירעון תזרימית בראיה עתידית

היה וחברה מסוגלת לפרוע את מכלול החובות שלה בתוך 30 יום, אך אינה עתידה לפרוע את חובותיה בהמשך, יש לתת את הדעת על הסוגיה: האם על סמך המבחן התזרימי, לנושים העתידיים של החברה כדאי להגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליך חדלות פירעון נגד החברה?

אם נבחר לפעול על פי אמות המידה שקובע המבחן התזרימי, אזי התשובה לשאלה הזו היא שלילית.

זאת משום שבפועל, מועד פרעון חובה של החברה מול נושיה, עוד לא הגיע.

אולם מנגד –  אנו עדים פה למצב בעייתי בו ידוע מראש ובסבירות גבוהה למדי שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לבעלי חובה בעתיד הקרוב, בעקבות מחסור בכמות נכסים מספקת ביחס לחובותיה.

 

בשורה התחתונה

פקודת החברות מעניקה שיקול דעת רב למערכת המשפט לעניין קביעת יכולת פירעונן של חברות בישראל.

במסגרתה מתבצע שימוש גם במבחן התזרימי וגם במבחן המאזני לקביעת חדלות פירעון של תאגידים.

כאמור לעיל, אכן ישנו אתגר עקרוני בשימוש בשני אומדנים נפרדים למטרת ההכרעה בדבר המעמד הכלכלי של חברה, בהינתן השוני הקיים במסקנות אליהן ניתן להגיע בהתבסס על כל אחד מבין המבחנים האלו.

לפיכך, כל הכרעה מתקבלת על סמך המבחן הרלוונטי לנסיבותיה של תביעת החוב המטופלת בבית המשפט. שיקול הדעת לגבי סוג המבחן שנכון להשתמש בו נתון בידיו של בית המשפט בתיק.

זאת לאור ההבנה שהשימוש במבחן שאיננו רלוונטי בנסיבות של המקרה הנתון, עשוי להסתיים בפגיעה המנוגדת לדין גם בחברה הנתבעת, שמצויה במצב של חדלות פירעון תזרימית זמנית או ארוכת טווח וגם בנושיה.

מכאן עולה הצורך בהפעלת שיקול דעת ראוי לשם קביעת יכולת הפירעון של החברה ומיצוי זכויותיהם של כלל הצדדים המעורבים בתביעת החוב.

צור קשר עכשיו לקבלת ייעוץ וליווי מקצועי:
דילוג לתוכן