כאשר מדברים על חוק הוצאת דיבה, הכוונה היא בעצם לחוק איסור לשון הרע – תשכ"ה 1965, האוסר על הוצאת לשון הרע כעבירה אזרחית בעלת ממדים נזיקיים (הגם שמדובר בעבירה שניתן לפתוח בגינה במקביל גם בהליכים פליליים). בסקירה זו נסביר מהי הוצאת דיבה לפי חוק לשון הרע בישראל, איזה תוכן עלול להיחשב כלשון הרע לפי חקיקה זו, הבסיס המשפטי הקבוע בחוק להגשת תביעות פיצויים ללא הוכחת נזקים ועוד. מומלץ לקרוא ולהכיר!
מהי הוצאת דיבה לפי חוק הוצאת דיבה בישראל?
הוצאת דיבה מהווה מונח שגור המשמש לתיאור הפצת אמירות או תכנים מסוג אחר, שיש בהם כדי לפגוע בכבודו ו/או בשמו הטוב של הפרט או ארגון – בין אם מדובר בבית עסק קטן, חברה בע"מ, בגוף ללא כוונת רווח, או כל גוף המוכר כישות משפטית אוטונומית.
4 המאפיינים המרכזיים של תכנים שעלולים להיחשב כלשון הרע לפי חוק הוצאת דיבה
בסעיף 1 לחוק לשון הרע בישראל, מוגדרים סוגי התכנים שהפצתם כנגד הזולת, עשויה להיחשב כהוצאת דיבה, על פי התכלית העומדת מאחורי פרסומם והתוצאה שעלולה להיגזר מהפרסום. תחת הגדרה זו נכנסים:
- כל תוכן שנועד להלבין את פני הזולת ברבים או להשחיר את שמו, על ידי הפיכתו למושא ללעג, בוז או שנאה מצד הבריות.
- כל פרסום שמטרתו להביא לביזויו של הזולת בשל התנהגותו, פעולותיו, או מאפייניו.
- כל תוכן שתכליתו היא לפגוע בזולת תעסוקתית, מקצועית, עסקית ו/או כלכלית.
- כל פרסום שהתבצע לצורך ביזוי הזולת בשל מוצאו הלאומי, האתני או הגזעי, מקום מגוריו, אמונתו הדתית, מינו, מגדרו, גילו, העדפותיו המיניות או מוגבלות שעמה הוא מתמודד.
היכולת להגיש תביעת פיצויים ללא הוכחת נזק לפי חוק הוצאת דיבה
בסעיף 1 לחוק הוצאת דיבה, מפורט שכל תוכן כאמור לעיל, שנחשב כ"פרסום" כפי שהחוק מגדיר אותו, מקים עילה להגשתה של תביעת פיצויים מבלי שנשוא הפרסום הדיבתי יידרש להוכחת נזק ממשי. היינו, חוק הוצאת דיבה מכיר בקיומו של פוטנציאל לפגיעה בנשוא הפרסום כבסיס המצדיק כשלעצמו את הגשת התביעה האזרחית ופסיקת הפיצוי הכספי.
אולם חשוב לדייק בדברים ולציין שבתי המשפט בישראל, מקפידים לבחון כל תביעת דיבה לגופם של דברים, ובהתאם לנסיבותיה והקשרה הספציפי, בכדי להכריע האם מדובר בהכרח במקרה של הוצאת דיבה או לא.
האם לשון הרע והוצאת דיבה הם היינו הך מבחינת החוק?
בראי החוק הישראלי, הוצאת דיבה כמוה כהוצאת לשון הרע, כאשר שני המונחים מבטאים פגיעה במוניטין ובשם הטוב של הזולת, שעלולה לגרור נזקים משניים מגוונים ורחבי היקף, עבור מושא התוכן המשמיץ. נזקים אלו עשויים להתבטא בפגיעה אישית ורגשית, פגיעה חברתית / משפחתית, פגיעה מקצועית, פגיעה עסקית וכן בפגיעה כלכלית.
האם חוק הוצאת דיבה מאפשר להגיש תביעת פיצויים גם על פרסומים שליליים באינטרנט?
הוצאת דיבה עלולה לחבל בקלות רבה במאמצים של שנים רבות, שאדם השקיע בבניית שמו הטוב או המוניטין של עסקיו ומיזמיו. בתי המשפט בישראל, מודעים היטב לעוצמתן של הרשתות החברתיות במרחב הדיגיטלי, ככלי המשמש להפצת מסרים מסיתים ומשמיצים, אשר בכוחם למוטט מפעלי חיים שלמים במהירות מסחררת ובתפוצה בלתי נתפסת.
לאור זאת ובהתחשב בקושי הגלום באומדן היקף הנזקים הכולל שהוצאת דיבה ברשת עלולה לייצר, המחוקק ומערכת המשפט בישראל, החליטו להכיר ברבות השנים, גם בפרסומים של תכנים פוגעניים בזירה המקוונת, בחזקת עילה להגשתן של תביעת דיבה וחיוב המפרסמים בפיצויים לתובע.
אילו תנאי סף קובע החוק להגשת תביעת דיבה?
אף שניתן כאמור להגיש תביעת פיצויים על רקע הוצאת דיבה, ללא צורך בהוכחת נזק – כן נדרש התובע להוכיח התוכן המדובר, אכן עונה להגדרה של "פרסום", לפי חוק הוצאת דיבה (חוק לשון הרע). בנוסף לכך, מטבע הדברים, כדי להגיש תביעת דיבה, יש צורך לדעת את זהותו או זהותם האמיתית של האדם או האנשים, שפרסמו או שיתפו את התוכן הפוגעני – דבר שאינו תמיד פשוט כאשר מדובר במקרי הוצאת דיבה באינטרנט.
כיצד קובעים בתי המשפט את סכום הפיצוי בתביעות כספיות לפי חוק הוצאת דיבה?
גובה הפיצוי הכספי שניתן להשיג בהגשת תביעות הוצאת דיבה או לשון הרע בישראל, מתחיל באלפי שקלים בודדים, כאשר מדובר בתיקי הוצאת לשון הרע קטנים, מגיע עד עשרות אלפי שקלים בתיקי הוצאת הדיבה הבינוניים ויכולים להגיע גם עד מאות אלפי ש"ח בתיקים היותר גדולים.
אולם כלל, היקף הפיצוי בתביעה אזרחית על הוצאת דיבה, נקבע בבית המשפט בהתאם לפרמטרים שלהלן:
היקף הפגיעה שנגרמה לנשוא הפרסום
אף שאין הכרח להוכיח את קיומו של נזק ממשי בתביעות דיבה במסלול הפיצוי הסטטוטורי (עד סכום של 70,000 ש"ח ללא הוכחת נזק או עד 140,000 ש"ח אם תוכח כוונת זדון מצד המפרסם). ככל ושווי התביעה מכוון לסכום גבוה יותר והיא מוגשת במסלול פסיקתי, חיוני לאמוד ולהוכיח את היקף הנזקים שהוצאת הדיבה גרמה לתובע ואת חומרתם, לצורך מקסום גובה הפיצוי.
תפוצת התוכן הפוגע
ככל שדברי הדיבה הנדונים בתביעה, הגיעו לתפוצה נרחבת יותר, כך הסבירות לפיצויים בסכום גבוה יותר – גדלה.
הכוונה מאחורי פרסום הדברים
בפסיקת פיצויים לתובע בתביעת הוצאת דיבה, נוהג בית המשפט להתייחס גם לכוונת המפרסם העומד מאחורי התוכן המשמיץ. ככל שניכר כי לא הייתה לנתבע כוונת זדון לפגוע בתובע בעצם פרסום הדברים האמורים, אלא רק לבטא את עמדתו הסובייקטיבית (הגם שהדבר אינו מבטל את אחריותו הנזיקית כלפי נשוא הפרסום) – סביר שסכום הפיצויים שיפסוק נגדו בית המשפט, יהיה נמוך מכפי שייקבע למפרסם שכיוון לפגיעה בנשוא דברי הדיבה.
מלבד הפרמטרים הנ"ל, בבתי המשפט נלקחות בחשבון גם הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע, בעת קביעת סכום הפיצוי בתביעת הדיבה.
לסיכום
הגשת תביעה אזרחית לפי חוק הוצאת דיבה, מהווה אמצעי מקובל ולגיטימי להילחם במקרים של הוצאת לשון הרע. למותר לציין כי זוהי פלטפורמה משפטית שבאמצעותה ניתן להשיג סעד שהוא מעבר לפיצוי ממוני בלבד: הגשת תביעת דיבה מאפשרת גם לתובע לחייב את הנתבע באמצעות בית המשפט, בהסרת הפרסום הדיבתי, פרסום התנצלות פומבית, חזרה מהאמירות הפוגעניות ונקיטת פעולות אחרות כנדרש לתיקון – ולו חלקי, של הנזקים שנעשו.
נפגעתם מלשון הרע ושוקלים להגיש תביעת פיצויים לפי חוק הוצאת דיבה? פנו כעת להתייעצות והערכת כדאיות המהלך, עם משרד עו"ד ינובסקי.
